לפני כמה שנים סער דיון עז בציונות הדתית, בנוגע לתנ"ך בגובה העיניים. אני שמח שהוא היה בעיקר לפני תקופתי, כך שלא נאלצתי לנקוט עמדה לפני שהייתי בשל מספיק כדי לעמוד על דעתי. על כל פנים, היו רבנים שניסו ללמוד את סיפורי התורה כפשטם, ורבנים אחרים שהתנגדו לכך בכל תוקף בטענה שזה מזלזל בגדולי התנ"ך.

כשלעצמי, אני נוטה כעת יותר לקבוצה הראשונה. אנו מפסידים כל כך הרבה, כל כך הרבה מלעקר את התנ"ך מאומץ הקריאה הזה. עוצמות של חיים, מוסר השכל רב, וחיבור עמוק לדמויות של התנ"ך. באמת, התנ"ך פורח ומגיע לשיאים חדשים בזכות סגנון הלימוד הזה.

מאידך. גם בדרך הזו אנחנו מפספסים משהו חשוב. אם אין בדמויות התנ"ך משהו מאיר וגבוה מעלינו, אין לנו מה ללמוד מהם, אין לנו סיבה להתחבר אליהם. הם הופכים לשיעור הסטוריה על כמו עוד מלך גוי שעשה כך וכך עם הנתינים שלו בתקופה הפרוטסטנטית. בשיטת הקו אין איך להתחבר אליהם, אך בשיטת הגוש אין סיבה להתחבר אליהם.

אולי כפיתרון אפשר להפוך את המושג ללמוד תנ"ך 'בגובה העיניים' לללמוד תנ"ך 'בגובה האוזניים'. בעיניים שלנו אנחנו רואים רק את הפן הגשמי שבאדם, לעומת האוזניים ששומעות גם את הצד הפנימי שבו.

דרך אגב, אני די בטוח שזו מחלוקת תנאים או אמוראים – 'כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה' למשל ומדרשים שכן מבקרים את דוד. (עצם הביטוי 'כל האומר' ו'אינו אלא טועה' נשמע כמו התנגדות לגישה תורנית אחרת, בניגוד לאיך שמפרשים אותה בדרך כלל, כאמירה מוחלטת שאסור לחלוק עליה).

 

למה כל זה בכלל מפריע לי? בגלל שהשיטה הזו של ישיבות הקו מגיעה מתוך משהו יותר עמוק שיוצר התנגדות בתוכי. לקב"ה יש הרבה פנים – יש את ספירת החסד, ספירת הדין, אבל גם את ספירת הכתר. במילים אחרות, ה' אמנם מתגלה בצד המוסרי האנושי של חסד/דין אך לא רק שם. יש לה' גם רצון חופשי (הכתר) שלא כפוף למוסר – להפך, המוסר כפוף לו. אמירה כזו ניתן למצוא אולי בסגנון הרב שג"ר, אך ישיבות הקו לא מוכנות להסכים לכך. בעקבות הרמח"ל והרב קוק והרמב"ם יש קריאה שניתן להבין ממנה שצריך לאחד את כל הפנים של אלוקים להתנהגות אחת. כמו שהגמרא ותוספות מנסים תמיד ליישב בין סוגיות, אף שיכול להיות שהסוגיות חולקות מצד האמת.

שוב, הגישה הזו מעקרת הרבה מהעומק שבתורה, ואפילו בקב"ה לצערי (למרות שזה נעשה דווקא מתוך כבוד אליו). ממילא נולדת מכך הגישה של כבוד היתר כלפי גדולי התנ"ך, כמו שמתייחסים בכבוד יתר לקב"ה ותולשים ממנו בכך את רצונו החופשי שמעל המוסר.